הורים יקרים, אירוע התאונה והאובדן הנורא של שלושת הנערים משפיע על מעגלים נרחבים ובכללם על ילדיכם שמתמודדים עם חוויה קשה של מפגש עם אבדן, מוות ופרידה מחברים. אנו רואים את הכאב שלהם ולעיתים חשים חוסר אונים ביכולת שלנו להקל עליהם את המשבר שהם חווים.
אנחנו שומעים את הדאגה שלכם ההורים ומעלים פה עבורכם מידע על התמודדות עם ילדים ובני נוער במשבר, המלצות ודגשים.
אך לפני כן נעצור שניה ונביט בעצמנו. ההורים.
אירוע קשה זה פגש גם אתכם באופן אישי – אם בעקבות היכרות עם בני המשפחות והנערים ואם כהורים לילדים אשר חווים כעת את המשבר וייתכן כי האירוע מעלה בכם טריגר לחוויות קשות שחוויתם אתם באופן אישי.
לכן, בראש ובראשונה שמרו על עצמכם כדי שתוכלו לטפל בילדכם ודאגו שתהיה לכם תמיכה. ילדיכם מסתכלים עליכם ובוחנים את דרכי התגובה שלכם וכאשר הם רואים שאתם בסדר, הם יהיו רגועים יותר וילמדו להסתדר טוב יותר עם המציאות החדשה.
אתם המודל שלהם להתמודדות. הדרך שלכם לבטא את הרגשות שלכם ולהתמודד עמן היא הדוגמא הטובה ביותר לילדיכם. הראו למתבגר/ת שפניה לעזרה להורה/חבר/מורה/יועץ היא אפשרית ואין כל הפגנת חולשה בכך, הסבירו להם שזהו כלי חשוב שיוכל לשרת אותם בהמשך חייהם.
לכל אחד מאתנו יש כוחות נפשיים רבים, שמאפשרים לנו להפעיל משאבי התמודדות שיסייעו לנו לצלוח תקופות משבר.
אמנם לא נוכל לשנות את המציאות, אבל אנחנו יכולים להשפיע על הדרך שבה אנו וילדינו תופסים אותה ומה אנחנו עושים כדי לשפר את תחושותינו.
ילדים בגיל בית ספר
- ילדיכם חשופים כעת לשיחות ורגשות שקשורים לאובדן ולמוות. זהו נושא שעלול להעלות אצלם קושי ופחדים. הקשיבו להם ואפשרו להם הזדמנויות נוספות לדבר על מה שקרה. ילדים לעיתים יזדקקו לעזרה כדי להצליח להתבטא וכדי למצוא דרכים להתמודד. מומלץ לתת הסברים ברורים, פשוטים וישירים על מה שקרה ואז לבדוק את רמת ההבנה. ילדים לא מתאבלים כמונו. הם לא מדברים בגלוי על איך הם מרגישים. מוות בחייהם בדרך כלל גורם להם להרגיש שונים מהרגיל.
שמרו על איזון ומינון של שיחות בין בני הבית על הנושא הרגיש, כדי לא להציף את הילדים ולאפשר להם לחזור לשגרה.
- תגובות נפוצות ונורמטיביות למוות נעות על רצפים, למשל חיפוש קרבה פיזית או התרחקות, חיבוקים ומגע מול הימנעות, קושי להתרכז בבית הספר, קשיי שינה : קושי להירדם או מצד שני שינה מרובה, מחשבות חוזרות על מוות, תגובות גופניות כמו כאבי בטן וכאבי ראש. ההתגברות על אובדן פתאומי יכולה לקחת הרבה זמן להתגבר כי הפרט עלול להרגיש לא מוגן מהאירוע ומהרגשות העזים הקשורים אליו.
- אבל יכול לגרום לנו להרגיש אשמה. יש אנשים שעשויים להאשים את עצמם או לחשוב שהם יכלו לעשות משהו כדי לעצור את המוות.
אם אתם מבחינים בתגובות אלה, עזרו להם להפחית את החרדה. בצעו יחד פעולות מהנות משותפות, משחקי ספורט וכדור, קלפים, בישולים משותפים, ציור ויצירה בה הם יכולים גם להביע את רגשותיהם בדרך שאינה דורשת מילים.
כמה דברים פשוטים ביומיום:
- הקפידו על סדר יום ושגרה
- שלבו פעילות גופנית
- בצעו עם הילדים פעילויות שונות
- שימו לב לאופן שבו ילד משחק; זו אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים מתקשרים
- סייעו לילדים בתמלול והגדרת רגשותיהם
- העניקו יחד עם הילדים עזרה לאחרים
- הקפידו על כמה דקות של הרגעה והרפיה ביחד
- הגבירו את המגע והחיבוקים
- הקשיבו לדאגות שלהם
- גייסו חברים שיתמכו בהם
- נסו לקיים סדר יום מאורגן ומסודר
- בהדרגה חיזרו להתנהלות שגרתית
- שאלו את הילדים מה יכול לסייע להם
בני נוער
תמיכה חברתית – בשלב הראשון נראה במקרים רבים תמיכה גדולה של בני הנוער אחד בשני, התלכדות וצורך בתמיכה החברתית. יש ערך רב לתמיכה החברתית והיא מספקת נחמה גדולה. צריך לזכור שלאחר זמן מה התמיכה הזו מתרופפת ודווקא אז עלולים לצוף קשיים.
הבעת רגשות -הבעת רגשות בצורה של בכי מאפשרת לפרוק ולשחרר ואין צורך להיבהל ולדאוג מכך. גם רגשות של כעס הם חלק מהתמודדות עם אובדן.
שינויי התנהגות – יש מגוון רחב של רגשות שאתם עלולים לפגוש – חלק מבני הנוער עלולים להסתגר ולהתרחק מהתמיכה החברתית הרגילה, או לעסוק בפעילויות מסוכנות (שימוש בסמים או אלכוהול), להתקשות לחזור לפעילויות השגרתיות שלהם ולסדר היום התקין. חשוב להבין כי התנהגויות ופעולות אלה הן ניסיון של הנער המתבגר להחזיר לעצמו שליטה ולהתמודד עם הרגשות שלו.
כיצד להתמודד כהורים?
- נהגו בטבעיות
- הפגינו אכפתיות ודאגה אמיתיים
- הבהירו שאתם שם כדי להקשיב
- דברו בגלוי ובאופן ישיר על האדם שמת
- זכרו כי ערבים, סופי שבוע, וחגים יכולים להיות זמנים מאתגרים במיוחד
- אמרו שגם אתם מצטערים ועצובים על האובדן
- שבו ליד ילד שרוצה קרבה
- היו ערניים לשינויים בתגובותיהם ובהתנהגותם של הילדים.
- היו מכילים וסבלניים, תנו להם כמה הזדמנויות לשיחה בנושא ועזרו הם להבין מה יעזור להם ואיזו דרך מתאימה לביטוי רגשותיהם:
- עודדו אותם לשוחח עם חבר או בן משפחה. אין להמעיט בחשיבותו של מערך תמיכה משפחתית וחברתית וגם לא בהשקעת הזמן המוקדש לרגיעה, מנוחה, הנאה ופנאי.
- פעילות גופנית ומשחקי ספורט יכולים לעזור להפחית הלחץ והחרדה.
- עודדו אותם להיות פעילים, לנקוט יוזמה, לסייע לחברים אחרים.
- האזנה למוזיקה יכולה לעזור להירגע מעט.
- ביטוי אישי דרך כתיבה ביומן, ציור, פיסול או כל דרך יצירתית אחרת שיכולה לעזור לילדים ובני נוער לבטא את שמרגישים ואת מחשבותיהם.
- נסו לשמור על שגרה יחסית ככל הניתן. שמירה על סדר יום תקין – הליכה לבית ספר, למידה למבחנים, תנועת נוער וכל פעילות שגרתית שהיתה לפני האירוע.
- חשוב לשמור גם על אכילה ושינה סדירים.
מה לא לעשות?
- לא לנסות להגן על ילדים ממציאות המוות; להסתיר או להרחיק אותם
- לא לתת הסברים כוזבים או מבלבלים ("הם ישנים עכשיו").
- לא לאמר לילד להפסיק לבכות כי אחרים עלולים להתעצבן
- לא לנסות לעודד את האדם או להסיח את דעתו מהעוצמה הרגשית ("לפחות כבר לא כואב לו" "הוא במקום טוב יותר עכשיו").
- הימנעו מלחטט בעניינים הקשורים בנושאים אישיים של נסיבות המוות
מתי לפנות לעזרה מקצועית?
בימים הראשונים סביר להניח שהתגובה תהיה בעוצמה גבוהה שתפחת בהדרגה עם הזמן. זכרו שמגוון התגובות וההתנהגויות הוא רחב ושונה מנער לנער ואין תגובה נורמטיבית אחת.
- אם הצעיר מעמיד פנים ששום דבר לא קרה
- אם ניכרת בבית הספר ירידה דרמטית או שהתלמיד מפתח פוביה מבית הספר
- אם צעיר מאיים בהתאבדות
- אם צעיר נכנס לפאניקה לעיתים קרובות
- אם הצעיר מסתבך עם שתיה מאסיבית של אלכוהול וצריכה של סמים
- אם הצעיר מתחיל לבצע מעשים חמורים מבחינה חברתית
- אם הצעיר תוקף פיזית אחרים לעתים קרובות או מתאכזר לבעלי חיים
- אם הצעיר לא רוצה או לא מסוגל להתרועע עם צעירים אחרים
הדגשים החשובים שאליהם צריך לשים לב – במידה ואתם מבחינים שהנער לא מצליח לחזור לשגרת חייו או מתקשה לחזור לתפקוד כפי שתפקד בעבר באחד המישורים (מישור חברתי, לימודי וכו'), או במידה וההתנהגות נמשכת זמן רב מדי ולא פוחתת עם הזמן – אל תהססו ואל תתעכבו ופנו להתייעצות עם איש מקצוע מומחה בתחום. במידה ואתם נתקלים בתגובות שעלולות לסכן את תפקודו של הנער, חשוב לפנות לעזרה מקצועית בהקדם.
המידע מועבר מטעם מרכז חוסן גליל מזרחי בהפעלת מרכז משאבים
